"פיה  פתחה  בחוכמה  ותורת  חסד  על  לשונה  "

אמא, אנחנו חסרים אותך! (נכתב לסיום שנת האבל הראשונה)

 

אנחנו חסרים אותך כבר כ 400 יום. כ 9500 שעות ואין ספור רגעים גדולים וקטנים בחיים של כולנו.

זה להתעורר כל יום לידיעה שאת לא כאן ליד, זה לקום כל בוקר מוקדם לקדיש ולזכור ולדעת ולהרגיש בכל הגוף למה, זה החלל הזה שממש אפשר למשש אותו, זה משהו שקרה ורוצים לחלוק איתך או להתלבט יחד, זה הרצון להתקשר כי מזמן לא דיברנו ולדעת ש..., זה לראות את שמך באנשי קשר המועדפים ולחשוב אם להשאיר או למחוק...?, זה המשהו הזה שאנחנו יודעים שהיה משמח אותך, מסב לך גאווה ואת לא כאן בכדי לספר, זה ראש השנה שאת לא לידינו בתפילה בבית הכנסת שכל כך חיכית שייבנה ולא איתנו לשולחן החג, זו הדלקת נרות חנוכה או סעודת פורים, השמחות שלנו והעוגות שרוני אופה לנו במקומך.

​

אנחנו חסרים את הדיוק שלך במתכונים, את הרוגז שלך ממאמרים שקראת ב״הארץ״ או ממשהו ששמעת ברדיו, את התמונה הזו שלך תמיד עם ספר ביד, את ההתלהבות שלך משיעור כזה או אחר, את הציפיה שלך כל קיץ לקורסים שתלמדי בשנה הבאה, הלמידה וההעשרה הבלתי פוסקת שלך

​

אמא לקחנו על עצמינו משימה במהלך שנת האבל של בניית אתר זה לזכרך, רצינו משהו נגיש לילדים לנכדים, למשפחה המורחבת, לחברים, שכל אחד מכל מקום יוכל לפתוח ולראות מהמחשב או מהנייד, ולהתפעם מגודל ההצלחה שלך, מהילדות והצבא, המשפחה, כמות החברים העצומה: מהגרעין, המונגרובים, קהילות בתי הכנסת השונות, הלימודים והעבודה בבר-אילן וחברים אחרים לחיים

להספד המלא